בית המשפט קבע כי טענת פטור מאחריות בשל היות הנגרר "עצם פאסיבי וחסר חיות משל עצמו" מרוקנת מכל תוכן את פוליסת ביטוח הנגרר

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית המשפט השלום נדונה תביעתו של אבו ג'אנם בע"מ (להלן: "התובעת") נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") והכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרה"). התובעת יוצגה ע"י עוה"ד ט' פרוינד; הנתבעת יוצגה ע"י עוה"ד מ' אזרד; והכשרה יוצגה ע"י עוה"ד ש' אלקבץ. פסק הדין (43811-04-22) ניתן ביום 06 במאי 2024 מפי כבוד הרשם הבכיר ערן אביטל.

ענייננו בתביעה בעטייה של תאונת דרכים מסוג פגיעת נגרר בדלת משאית פתוחה, שהתרחשה באתר עבודה בצומת שוקת. התאונה התרחשה בין משאית בבעלות התובעת, לבין, רכב מסוג "טנדר" (להלן: הרכב-הגורר), שהיה מבוטח בעת האירוע על ידי הפניקס, ושלו מחובר נגרר, שהיה מבוטח בעת האירוע על ידי הכשרה.

התובעת טוענת, כי עת המשאית הייתה בעצירה מוחלטת כדין, באתר עבודה בצומת שוקת, אז, "לפתע", הגיחו רכב-הגורר והנגרר המחובר לו, סטו אל עבר מקום עמידתה, ופגעו בדלתה. נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של נהג הרכב-הגורר, גרמה לנזק שהוערך בידי שמאי התובעת בסך 31,385 ש"ח, הכולל: נזק ישיר וירידת ערך. התביעה בכללותה הועמדה לכדי סך של 34,385 ש"ח, הכוללת בנוסף, שכר טרחת שמאי ותשלום בגין "ימי עמידה" (להלן: סכום התביעה).

הפניקס, כמבטחת הרכב-הגורר, טענה להיעדר כיסוי ביטוחי עבורו. הפוליסה שהופקה על ידה, אינה מבטחת את האירוע הנטען, מאחר שאינה כוללת "זכות גרירה". קרי, פוליסת הרכב אינה מתירה רתימת נגרר כלשהו לרכב, ומשכך, האירוע דנן אינו בכיסוי, כמצוין מפורשות בדף הרשימה שבצמוד לפוליסה, לטענתה. על המבוטחת היה לרכוש "הרחבה" לכיסוי הביטוחי, המאפשרת גרירת נגרר, ולשאת בפרמיה המשקפת את תוספת הסיכון.

הכשרה, כמבטחת הנגרר, טענה, כי האחריות לתאונה רובצת במלואה על נהג המשאית התובעת, אשר "פתח בפתאומיות ובחוסר זהירות" את דלת משאיתו, מבלי לשים לבו לדרך ולמשתמשיה, וכתוצאה מכך, הדלת נפגעה, מהרכב והנגרר המחובר לו, עת נסעו כדין. לחילופין, טענה הכשרה, כי ככל ותוטל אחריות על נהג הרכב-הגורר, אז, יש לייחס לו אותה במלואה, מאחר שהנגרר הינו "עצם דומם פסיבי"; "הנשרך אחרי הגורר וחסר כל חיות משל עצמו", שהיה מצוי בשליטתו בלבד. לטענתה, האירוע דנא, אינו נמנה על אותם "מצבי קיצון" המצדיקים, הטלת אחריות כלשהי, על הנגרר. קרי, אין המדובר בנגרר שהתנתק מהרכב-הגורר במהלך נסיעתו, אין המדובר בחפץ שנפל או עף ממנו בזמן נסיעתו ואין המדובר בהתנתקות הגורר מהנגרר בזמן התאונה (להלן: מצבי הקיצון).

בית המשפט דן ופסק: יש לבחון את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה אל מול גרסת הכשרה, מבטחת הנגרר. התובעת טוענת כי עת רכבה עמד בעצירה מוחלטת באתר העבודה בצומת שוקת, אז, הרכב-הגורר והנגרר המחובר לו, סטו אל עבר מקום עמידת המשאית ופגעו בדלתה שהייתה פתוחה, זאת לאחר שנהג המשאית כבר התיישב בכיסאו והתכונן לנסיעה. הכשרה טענה כי נהג המשאית פתח את דלת משאיתו בחוסר זהירות, מבלי לשים ליבו למתרחש בדרך – לאחר שנהג הרכב כבר החל בנסיעתו – והוא שגרם לתאונה.

בית המשפט קבע כי על פי מאזן ההסתברויות, יש לקבל את טענת התובעת ככזו המסתברת יותר מזו של הכשרה. העד מטעם הכשרה, מבטחת הנגרר, מודה, כי נהג בחוסר זהירות, וכי החל בנסיעתו כשדלת המשאית כבר הייתה פתוחה. קרי, על אף שהבחין בהיות המשאית במצב עמידה ועל אף שהבחין בדלתה הפתוחה, בכל זאת, לא נקט במשנה זהירות, ולא בדק קודם החל בנסיעתו, אם תנאי הדרך ומאפייניו הפיסיים של הנגרר (גובהו), מאפשרים נסיעה בטוחה. מן האמור נובע, כי סביר שככל ונהג הרכב-הגורר היה בוחר להישאר במצב עצירה וממתין שהמשאית הייתה זזה ממקומה או ממתין לפחות שנהג המשאית יסגור את דלתו, אז, סביר שהנזק למשאית היה נמנע.

כמו כן, בית המשפט דחה את טענות הכשרה לפטור מאחריות בטענה שהנגרר הוא עצם פאסיבי וחסר חיות משל עצמו.

ראשית, בית המשפט קבע כי המבוטחת (הבעלים של הנגרר) רכשה מהכשרה פוליסת ביטוח לנגרר, בדיוק עבור המקרים, כפי זה שבענייננו. פוליסת ביטוח שנועדה להעניק כיסוי ביטוחי מפני התממשות הסיכון התחבורתי של הנגרר - נזקי רכוש למשתמשי הדרך. שאחרת, מה תכלית פוליסת הנגרר, מה היא מכסה ובגין מה משולמת הפרמיה בעבורה. בנסיבות אלו בית המשפט קבע, כי אי תשלום תגמולי הביטוח במקרה שלפנינו, יש בו כדי לרוקן את פוליסת הנגרר מתוכן. כמו כן, בית המשפט קבע כי הכשרה נמנעה מלצרף את פוליסת הביטוח של הנגרר ועל כן הדבר פועל לחובתה לאור החזקה של הימנעות בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית. בהצגת פוליסת הנגרר, היה כדי לסייע במימוש התכלית הדיונית והגעה לחקר האמת, ומשהכשרה, בחרה שלא להציגה, אין לה להלין, אלא על עצמה.

שנית, בית המשפט קבע כי נגרר נכלל תחת הגדרת המונח "רכב" שבסעיף 1 לפקודת התעבורה, מכאן, כי נגרר הוא כלי רכב עצמאי היוצר סיכון תחבורתי בשל תנועתו בדרך.

סוף דבר: משהנזק, כאמור לעיל, אמנם, הוכחש על-ידי הנתבעות, ואולם, לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי לסתור את סכום התביעה, משלא הוגשה חוות דעת שמאית נגדית ומששמאי התובעת לא התבקש להיחקר על ידי הנתבעות או מי מהן, בית המשפט קבע , כי יש לקבל את התביעה במלואה, כך שסכום התביעה (למעט רכיב "ימי עמידה" שלא הוכח), קרי, סך של 32,885 ש"ח, ישולם לתובעת על ידי הכשרה.

כמו כן, בית המשפט השית הוצאות לטובת התובעת בסך 7,000 ש"ח והוצאות לטובת הנתבעת  הפניקס בסך 7,000 ש"ח. סכום ההוצאות נקבע ברף הבינוני-גבוה, גם לנוכח העובדה שניתן היה לנהל דיון ענייני יותר, בטח ובטח באשר לטענות במישור הכיסוי הביטוחי, אך זאת, לא נעשה, כפי שאוזכר בגוף פסק הדין.

נכון למועד כתיבת שורות אלה לא ידוע האם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.