הוכחת קשר סיבתי בין נזקי רטיבות לבין ה"מקרה הביטוחי" כמתואר בפוליסת הביטוח.

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית משפט השלום בתל אביב – יפו נדונה תביעתם של דוד ואיבון עזריה (להלן: "התובעים") שיוצגו ע"י עו"ד אברהם שלו, נגד ישיר חברה לביטוח (להלן: "הנתבעת"), שיוצגה ע"י עו"ד אמיר עזר. פסק דין (ת"א 55693-06-19) שניתן בתאריך 30 במרץ 2023, מפי כבוד השופט הבכיר אהוד שוורץ.

התובעים בעלי דירת פנטהאוז, שבוטחה בביטוח דירה ורכוש אצל הנתבעת. לטענת התובעים, בחודש 4/16, הבחינו בשינוי גוון באריחי הריצוף שבדירתם, ולכן מסרו לנתבעת הודעה בעניין. הנתבעת שלחה בתגובה מומחה מטעמה, שממצאי בדיקתו מיום 27.10.16, הראו, כי ישנה רטיבות, שמקורה ממי גשמים, שחדרו מהמרפסת אל פנים הבית. המומחה המליץ לחדש את האיטום של פתח הניקוז, ולהמתין כ-עשרה חודשים לבחינת המשך הרטיבות. לטענת התובעים, הרטיבות לא פסקה חרף התיקון, שנעשה בהמלצת המומחה ושמצב האריחים אף החמיר.

הנתבעת שלחה נציג מטעמה לבדיקת האמור, בחודש 7/17. גם נציג זה קבע, כי מקור הרטיבות מן המרפסת פנימה, והמליץ לחפות בסוכך את ויטרינת המעבר לסלון מן המרפסת ולאטום מחדש את ספי הוויטרינות. הנתבעת לא הביאה איש מקצוע מטעמה לתיקון הדרוש, לכן בהמלצת יועץ חיצוני מטעמם, החליטו התובעים להחליף את האריחים הצמודים למרפסת. בטרם הביא קבלן ביצוע, עדכן התובע את הנתבעת, ומשלא קיבל התייחסותה, זימן קבלן שיפוצים מטעמו לביצוע העבודות.

נטען כי בעת ביצוע העבודה, התברר לתובעים, כי יש צורך לעקור את הריצוף כולו. עוד נמצא, כי מקור הרטיבות כלל אינו מן המרפסת ובשל בעיית איטום, אלא מדליפת מים מצינור השקיה של אדנית הקבועה במרפסת, בקיר המשותף עם השכן, אשר חדרו מעל ומתחת ליריעת האיטום, שבמרפסת אצל התובע.

לאחר סיום העבודות, ונוכח תלונה בקשר לנזילות מדירת התובעים, אל לוח החשמל בדירת השכן, הממוקמת מתחת לדירת התובעים, נאלץ התובע להזמין מאתר נזילות, שערך חוות-דעת, שבה התברר  לראשונה, כי מקור התקלה בצנרת הביוב בחדר השירותים בפנטהאוז.

התובעים טוענים, כי לצורך עבודות תיקוני הריצוף, נאלצו להוציא חלק מהרהיטים אל המרפסת וכיסו אותם באמצעות יריעות ניילון. אולם, לאור מזג אויר חריג, במהלך חודש מאי 2017, של גשם עז ורוחות עזות,  נגרם נזק רב לרהיטים, עד שאיבדו מערכם. התובעים פנו לנתבעת בדרישה לפיצוי, אך בקשתם נדחתה.

התובעים טענו, כי מכוח פוליסת הביטוח, חלה על הנתבעת מחויבות לפיצויים של כלל הנזקים. כמו כן, הנתבעת התרשלה ופעלה בחוסר מקצועיות, שעה שלא ביצעה את כל הבדיקות הרלוונטיות, ולא פעלה באופן מספק, למציאת מקור הבעיה (הרטיבות) כפי שנתגלה מאוחר יותר.

לטענת הנתבעת, בהתאם לחוק חוזה הביטוח, חלה התיישנות על התביעה בתום 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח. מאחר והתובעים הגישו את התביעה כעבור 3 שנים ממועד המקרה,  דין התביעה להידחות מפאת התיישנות. כמו כן, טענה שהמומחה מטעמה קבע, כי מקור הרטיבות באיטום לקוי במרפסת, שאיננו מכוסה בפוליסה. לבסוף הוסיפה הנתבעת, שהנזקים והסכומים מופרזים, ושהתובעים לא עמדו בחובתם להקטנת נזקיהם.

לטענת התובעים, איש המקצוע מטעמם זיהה את מקור התקלה, שהייתה בניקוז הצנרת ושהיא תוקנה, אולם, מומחי הנתבעת לא בדקו מעולם את קטע הצנרת המדובר. נטען כי בהקשר חוות-דעת המומחה מטעם הנתבעת מיום 27/10/2016,  לא הוצג תיעוד המפרט פעולותיו, ולא תועדו הצילומים שביצע לטענתו, ועל כן חוות דעתו חסרת כל ערך. כמו כן, חוות הדעת צורפה רק בעת הגשת התצהירים, ולא במסגרת כתב ההגנה. לטענת התובעים מדובר בחוות-הדעת אשר הומצאה בדיעבד לצורך התביעה. בנוסף נמצאו סתירות בעדות המומחה.

ביהמ"ש דחה את טענת הנתבעת להתיישנות בנימוק, שככל ויוכח, שהטיפול והתיקון הראשוני, עליו המליצה הנתבעת לא היה מתאים, אין מקום לקבוע התיישנות.

הנטל הינו על התובע להוכיח את מקרה הביטוח, ולטעמו של בית המשפט, הטענה שמקור הרטיבות הבלבדי, הוא באותה קופסת ניקוז, לא הוכחה באופן מספק, העניין לא נבדק בטרם ביצוע עבודות התיקון, ע"י מומחים בעניין מטעם התובע, מומחים הנדסיים ו/או מאתרי נזילות, ולא הוצגה חוות דעת שכזו לנתבעת, ובטרם ביצוע העבודות.  סברת מאתר הנזילות והתובע, בדיעבד, ולאחר ביצוע העבודות, וגילוי הנזילה אצל השכן מלמטה, אינה יכולה להיות ראיה מספקת, שמדובר באותו כשל ונזילה, ובהיקף הנטען, עליה התלונן התובע שנתיים קודם לכן כלפי הנתבעת.

למרות, שעדות התובע עצמו, נתפסה אמינה בעיני בית המשפט, עדיין לא מצא בתיאור השתלשלות העניינים העובדתית, שציין התובע, שלא נסתרה, בכדי לשכנע, ולהרים את הנטל להוכיח, כי הנזילה בקופסת הביקורת  שהתגלתה ב2018, לאחר התיקון, הוא גילוי מקור הנזילה נשוא התביעה, עליה התלונן בראשונה,  ב-2016. משפטית, התובעים לא עמדו בנטל הנדרש להוכיח, כי הגילוי המאוחר, שלא היה בו כדי לחסום את התביעה, בשל התיישנות, הוא גילוי של מקור רטיבות, בר פיצוי לפי הפוליסה, שהביא לנזקים נשוא התביעה.

סוף דבר: בית המשפט דחה את התביעה, וסבר כי נסיבות העניין מצדיקות אי-מתן צו להוצאות.

נכון למועד כתיבת שורות אלה לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.