המחוזי קבע: כתב סילוק אינו שולל את זכאות המבוטח לתבוע בגין אירוע ביטוחי נוסף אשר בגינו זכאי גם לו המבוטח לתגמולים מהמבטחת

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים נדון ערעורה (ע"א 39976-12-22) של י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "המערערת או המשיבה שכנגד" בהתאמה), נגד מיכל כחלון (להלן: "המשיבה או המערערת שכנגד" בהתאמה) ונגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה 2 או המבטחת" בהתאמה). כמו כן, נדון במאוחד גם ערעורה (ע"א 7076-01-23) של המשיבה 1 נגד המערערת והמשיבה 2. כנגד ערעור זה, הוגש על ידי המשיבה 2 ערעור שכנגד שהופנה נגד המשיבה 2 והמערערת. פסק הדין (ע"א (ת"א) 39976-12-22), ניתן ביום 21 במאי 2023, מפי כבוד השופטת עמיתה שרה דותן.

ענייננו בערעור שהגישה המערערת על פסק דינו של בית משפט השלום. במסגרת ההליך דובר על תביעה שהגישה המשיבה 1, בעלים של דירה, נגד המערערת, קבלנית הביצוע באותו בניין ממנו רכשה המשיבה מהמערערת את הדירה נשוא התביעה; בדירה התגלו נזקי רטיבות שמקורם בקופסת ביקורת סמויה שהותקנה ללא כיסוי מתחת לריצוף המטבח. בית משפט השלום קבע, כי הוכח שמקור הרטיבות הוא בעבודה רשלנית של המערערת, ומשכך, היא אחראית וחבה כלפי המשיבה. אולם, לא הוכח קיומו של נזק שהליקוי גרם לו, ולפיכך בית המשפט לא חייב את המערערת לשאת בעלות החלפת הריצוף בדירה, אך קבע שהמשיבה זכאית לפיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש לאור רשלנותה של המערערת והתנהלותה המקוממת של המערערת במסגרת פניותיה של המשיבה אליה לתיקון הליקויים שהתגלו.

כמו כן, המשיבה כללה בתביעה את המבטחת שלה, אך התביעה שכנגדה נדחתה וזאת בהסתמך על כתב הוויתור עליו חתמה ובו ויתרה על כל טענותיה בקשר לרטיבות שמקורה בקופסת הביקורת.

בכתב הערעור טענה המערערת, כי לא הוכח קיומו של ליקוי בדירה המצדיק את החלפת הריצוף, ולכן ככל שאין ליקוי, הרי שאין גם נזק, ומשכך טעה בית משפט השלום כשקבע שהמערערת אחראית לכל חלק משיעור הנזק. עוד טענה המערערת להיעדר קשר סיבתי בין מסירת הדירה כאשר קופסת הביקורת החבויה מתחת לריצוף ובין נזילת המים, וכי הסיבה לנזילות היא בחיבורי הצנרת הגלויה, קרי אינה קשורה לקופסת הביקורת המוסתרת. כמו כן, טענה המערערת כי שגה בית המשפט שמחד גיסא דחה את תביעתה של המשיבה נגד המבטחת שלה נוכח כתב הוויתור, ומאידך חייב את המערערת בפיצוי על עוגמת נפש; לשיטת המערערת מדובר בפיצוי כפל.

בכתב התשובה לערעור, המשיבה טענה כי בניגוד לטענת המערערת, הליקוי הוכח ועמדתה זו מתחזקת לאורו של חוות דעתו של השמאי וחוות דעתו של המהנדס מטעם המבטחת שלה. כן טענה המשיבה כי אומנם לא הוכח ליקוי של נזקי הרטיבות בדירה שדרש את החלפת האריחים אך הוכח הליקוי שנבע מהתרשלות המערערת בהנחת קופסת הביקורת.

בכתב הערעור שכנגד מטעם המשיבה נגד המבטחת שלה, הלינה המשיבה על קביעתו של בית משפט השלום לעניין כך שהמבטחת אינה חבה לה בפיצויים נוספים נוכח כתב הוויתור, בהסתמך על תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (להלן: הפוליסה התקנית), וזאת לאור העובדה כי לכתב הוויתור יש תוקף רק כלפי אירוע ביטוחי אחד, בעוד שבפני בית משפט השלום הוכחו שני מקרי ביטוח.

בכתב הערעור שכנגד מטעם המבטחת נגד המערערת, טענה המבטחת, אשר ביטחה את הדירה, כי לאורם של התגמולים אשר קיבלה המשיבה בגין המקרה הביטוחי, וכי נוכח קביעתו של בית המשפט בנוגע לאחריותה של המערערת לנזקים על עבודתה הרשלנית, על המערערת לשפות אותה בסכום ששילמה למשיבה, בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.

בית המשפט המחוזי דן ופסק: בית המשפט דחה את טענתה של המערערת לפיה לא התרשלה, וזאת לאור העובדה שבית המשפט, בהתאם להלכה הפסוקה, אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אליהם הגיעה הערכאה הדיונית, לרבות אימוץ מסקנותיו של מומחה, אשר עליו נסמכה מסקנתו של בית משפט קמא כי המערערת התרשלה.

כמו כן, דחה בית המשפט את טענת המערערת לפיה המשיבה קיבלה כפל פיצוי וזאת לאור השוני בין ראשי הנזק, שכן הפיצוי שקיבלה המשיבה הוא אך ורק בעד נזק לא ממוני בגין עוגמת נפש, בעוד שהפיצוי שקיבלה מכוח הפוליסה הינו פיצוי מסוג ממוני בגין הנזקים שנגרמו לדירת המבוטחת, נזקים אשר מכוסים בפוליסה.

בנוסף, בית המשפט קבע כי דין טענת המשיבה בעניין כתב הויתור בערעור שכנגד להתקבל, שכן הוכח בפני בית המשפט שהיו שני אירועים ביטוחיים, וכי כתב הוויתור נוגע אך ורק לאירוע ביטוחי אחד, אשר אינו גורע מזכותה של המשיבה לתבוע בגין האירוע הביטוחי השני, זאת לאור חוזר ביטוח מס' 2005-1-37 מטעם המפקח על הביטוח אשר נכנס לתוקף ביום 1.12.2005. לאור כך, פסק בית המשפט כי המבטחת חבה גם בתגמולים למשיבה בגין האירוע הביטוחי השני, בסך 61,191 ₪.

לעניין שאלת זכאותה של המבטחת מהמערערת לאור ס' 62 לחוק חוזה הביטוח- בית המשפט קבע כי משקבע בית משפט השלום כי מקור הרטיבות הוא בעבודה רשלנית של המערערת וזו בלבד, יש לשפות את המבטחת בין תגמולי ביטוח ששולמו על ידי המבטחת למשיבה בסך 34,895 ₪ ובגין 61,191 ₪ נוספים כפי שנפסק בגין האירוע הביטוחי השני שחבה המבטחת כלפי המשיבה.

סוף דבר: דין הערעור (39976-12-22) להידחות. דמרי תישא בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דין של הגב' כחלון, בסך 15,000 ₪.

דין הערעור שכנגד (7076-01-23) שהגישה הגב' כחלון להתקבל באופן חלקי כך שתהיה זכאית לתגמולי ביטוח בעבור האירוע הביטוח השני בגובה 61,191 ₪.

דין הערעור שכנגד שהוגש על ידי הפניקס להתקבל באופן חלקי כך שהמשיבה 2 תהיה זכאית לשיפוי בסך 96,086 ₪ מהמערערת דמרי.

עד מועד כתיבת שורות אלה לא ידוע האם הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.