העליון: מה בין ביטוח כפל לבין ביטוח אחריות מקצועית?

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, נדון ערעורה של איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המערערת"), נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה") פסק הדין (ע"א 1446/22), ניתן בתאריך 7 במאי 2023, מפי כבוד השופטים י' עמית, א' שטיין, ג' כנפי שטייניץ. ב"כ המערערת עו"ד יובל ראובינוף ועו"ד אביב שדה, ב"כ המשיבה עו"ד שי שחק ועו"ד ספי כהן. 

ענייננו בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 22756-01-15), בגדרו נדחתה תביעת המערערת להשתתפות המשיבה בתגמולי ביטוח, ששילמה, בטענה לקיומו של "ביטוח כפל" בפוליסות אחריות מקצועית, שהוציאו השתיים עבור חברת סולל בונה.

במוקד ההתדיינות עומדות פוליסות ביטוח, שהוציאו המערערת והמשיבה לחברת שיכון ובינוי-סולל בונה בניין תשתיות בע"מ (להלן: סולל בונה). המערערת, הנפיקה פוליסת ביטוח עבודות קבלניות ופוליסת אחריות מקצועית, בהן נרשמו כמבוטחים, בין היתר, קבלני המשנה של הפרויקט וביניהם סולל בונה. סולל בונה שימשה כקבלן ההנדסה האזרחית של הפרויקט והייתה אמונה, בין היתר, על הקמת מתקן תת קרקעי להובלת מים מהמאגר, שבאתר אל מתקני הסינון, שבו (להלן: המובל). במקביל לפוליסות איילון, בוטחה סולל בונה על-ידי המשיבה, בפוליסת אחריות מקצועית, שהונפקה לקבוצת שיכון ובינוי, הכוללת את סולל בונה, מדי שנה, בתקופה הרלוונטית לענייננו.

עבודות התכנון וההקמה של הפרויקט החלו בחודש אוקטובר 2003 והסתיימו בחודש דצמבר 2007. במהלך תקופת הבדק, בחודש פברואר 2008, התגלתה דליפה של מים. בבדיקות, שבוצעו למציאת מקור הדליפה, נחשפו שלושה כשלים מהותיים: האחד, כשל תכנוני של אי-עמידתו של המובל ברעידת אדמה; השני, כשל בתפרי ההתפשטות; והשלישי, אי-התאמת הבטון בקירות המובל, ואיכול פני הבטון. לנוכח תוצאות הבדיקות, עיכבה מקורות כספים, שהיה עליה לשלם לקבלן הראשי והודיעה, כי בכוונתה לקזזם על חשבון נזקים, אשר נגרמו וייגרמו לה עקב הכשלים, שנתגלו בפרויקט.

בעקבות עיכוב הכספים תבע הקבלן הראשי את מקורות, ולאחר גישור הגיעו להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו, בין היתר, תשלם מקורות לקבלן הראשי 10.5 מיליון ₪. לאחר מכן, הקבלן הראשי וקבלני המשנה, חתמו עם המערערת על "הסכם ושטר קבלה ויתור ושחרור" בו נקבע, בין היתר, כי איילון תשפה את המבוטחים, מכוח פוליסת אחריות מקצועית, שהוציאה בקשר עם הפרויקט, בסכום של 8 מיליון ₪, בגין חבותם כלפי מקורות, עקב הכשלים, שנתגלעו.

לאחר מכן, הגישה המערערת תביעה לבית המשפט, בה עתרה לחייב את המשיבה להשתתף במחצית מן הסכומים, ששילמה למבוטחיה, מכוח ביטוח כפל ובהתאם להוראות סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, בטענה, שתגמולי הביטוח, ששילמה, הם מכוח פוליסה לביטוח אחריות מקצועית, המבטחת את חיוביה של סולל בונה כלפי צדדים שלישיים, הכוללת סיכונים זהים לאלו, שבוטחו בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית, שהוציאה המשיבה לסולל בונה. המשיבה טענה מנגד, כי הפוליסה של המערערת אינה חלה בנסיבות העניין, משום שהמערערת שילמה את תגמולי הביטוח רק מאחר, שפוליסת עבודות קבלניות שלה חלה על האירוע. בנוסף טענה, כי פוליסת אחריות מקצועית, שהוציאה לסולל בונה ממילא אינה חלה על האירוע.

בית המשפט המחוזי קבע לעניין הפוליסה של המערערת, כי זו חלה על הכשל, שהתגלה בתפרי ההתפשטות במובל. בתוך כך, קבע, כי הנזק הפיזי לפרויקט התבטא בנזילות המים מן המובל, שאמור להיות אטום. בהתייחס לתחולתו של סעיף 1 לחריגי הפוליסה, שעניינו בנזק, הנגרם לפרויקט כתוצאה מתכנון, עבודה או חומרים לקויים, קבע, כי "הנזק לפרויקט, שהצריך תיקון הינו דליפת המים דרך תפרי ההתפשטות, ולא התפרים כשלעצמם", וכי לנוכח האמור, נקבע, כי החריג אינו חל לעניין הכשל בתפרי ההתפשטות. לעניין ביטוח האחריות המקצועית של המשיבה קבע בית המשפט המחוזי, כי זו לא חלה בנסיבות העניין, בשל החריגים המצויים בפוליסה.

טענות הצדדים

המערערת עתרה לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה, שעל המשיבה להשתתף במחצית מתגמולי הביטוח, ששילמה, בשל כך שהכשלים, שהתגלו במובל, אינם מכוסים בפוליסת עבודות קבלניות, שהנפיקה, וכפועל יוצא מכך, לא מוחרגים מהפוליסה מאת המשיבה.

מנגד, המשיבה תומכת בתוצאות אליו הגיע בית המשפט המחוזי, אולם חולקת על קביעותיו במספר עניינים, ובהם פרשנותו לתניית האחריות הצולבת בפוליסת אחריות מקצועית של איילון וקביעתו לפיה, זו מסדירה את יריבותם ההדדית של המבוטחים בפוליסה. לטענת המשיבה, פוליסת האחריות המקצועית של המערערת אינה חלה על האירוע, וזו מסיבותיה שלה, בחרה לשלם את תגמולי הביטוח כמתנדבת.

דיון והכרעה

בית המשפט קבע, כי דין הערעור להידחות, שכן מקובלת עליו המסקנה של בית המשפט המחוזי, כי בנסיבות העניין פוליסת אחריות מקצועית של המשיבה לא חלה על הנזקים ולפיכך אין בפניו ביטוח כפל. מצב של ביטוח כפל עשוי להיווצר גם כשאין מדובר בפוליסות זהות, ובלבד שהפוליסות מכסות את אותו סיכון. עם זאת, תנאי זה אינו תנאי מספיק, ויש להראות, כי האירוע הביטוחי המסוים מכוסה על-ידי שתי הפוליסות. לפיכך, המערערת לא תהא זכאית להשתתפות ככל, שיתברר, כי אחת המבטחות, אינה חבה לפי הוראות הפוליסה, שהנפיקה, אם מחמת העדר כיסוי למקרה הביטוח ואם בשל חלותו של סייג לחבותה.

כך נקבע, כי פוליסת אחריות מקצועית של המערערת מקנה לסולל בונה כיסוי ביטוחי, גם לחבותה כלפי מקורות. מוקד המחלוקת, לפי בית המשפט, אינו בכלל המזכה על פי הפוליסה, אלא בחריג לכלל. פרשנות החריג לכיסוי הביטוחי, המוציא מכלל הכיסוי הוצאות, שהוצאו "לתיקון ו/או להשבה לקדמות של העבודה".

לבסוף נקבע, כי  חל החריג לכיסוי כמפורט ברישא לחריג 8 לפוליסת המערערת ובחריג 11 לפוליסת המשיבה – שעניינו בהוצאות לתיקון העבודה, שביצע המבוטח. בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי בעניינה של המערערת חל גם הסייג לחריג (שבסיפא לחריג 8), ולפיו החריג לא יחול במקרה בו גוף שיפוטי או מעין שיפוטי הורה על ביצוע העבודה מחדש. מכל מקום, פוליסת אחריות מקצועית של המשיבה, שאינה כוללת סייג דומה, אינה מכסה את חבותה של סולל בונה כלפי מקורות בגין הוצאות תיקון המובל. במצב דברים זה, לא מתקיים מצב של ביטוח כפל ודינו של הערעור להידחות.

סוף דבר: הערעור נדחה, הוחלט כי המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 50,000 ₪.

נכון למועד כתיבת שורות אלא לא ידוע אם הוגשה בקשת רשות ערעור.